בגיל עשרים סבא גרשון משתחרר מהצבא הסלובקי מיד עם שלושה חברים שם פעמיו לעבר הונגריה אשר עדיין לא הייתה כבושה על ידי הנאצים מכיוון שהייתה בת בריתם את הגבול של סלובקיה הוא עבר באוטובוס ובלילה נסעו ברכבת לבודפשט העיר הגדולה שם יוכלו להיעלם בין מיליוני אנשים סבא שכר מיטה בחדר שבו חיו עוד ארבעה אנשים נוספים מכיוון שלא היו לו ניירות (כל התעודות המקומיות הנחוצות) עבד בביניין קודם כפועל ואחר כך כמנהל העבודה שם עשה חייל.
בעלי הבניין הקבלנים קיבלו פרוייקט בוויוודינה עיר צפונית ביוגוסלביה זו כבר הייתה כבושה על ידי הנאצים וכמובן רצו לקחת את מנהל העבודה המוצלח איתם ליוגוסלביה ברגע שסבא שמע זאת הוא כבר לא הופיע יותר בעבודה.
בבודפשט היה מסוכן לעיתים בכל זאת הצבא ההונגרי ערך חיפושים בבתים בתחבורה ציבורית לסבא היה בכיס מכתב שאבא שלו שלמה פרידמן כתב לחבר בבודפשט החבר הזה היה הקומפוזיטור (מחבר
מוזיקה) המפורסם ביותר בהונגריה וקראו לו להר אדם זה נתן קונצרטים בבודפשט באמצע השבוע במקום פתוח בחינם שם התרכזו כל שוחרי האומנות סבא רצה ללכת לשם לפגוש אותו אך הדבר היה מסוכן כי הבולשת ההונגרית ידעה בדיוק מי מקומי ומי זר על ידי הסתכלות בנעליים אשר נעל הפליטים שבאו מסלובקיה נעלו נעליים מעולות יקרות שניקראו נעלי "טופר" ואילו ההונגרים נעלו נעליים פשוטות יום אחד נעצר סבא בחודש מאי 1943 בבודפשט בגלל הלשנה סבא נילקח למחנה עבודה בשם צ'רביל.
תוך כדי שהותו במחנה הזה ב-19 במרץ 1944 הגרמנים שפלשו להונגריה לקחו שש מאות אלף מיהודיה לאוושויץ.
החיים במחנה העבודה: סבא הועסק בהגשת ארוחת צהוריים לשוטרים במחנה, מצויין כך גם הוא נישנש אוכל פה ושם אחר כך בבית המלאכה לנעליים במחנה לא היו מרוצים ממנהל העבודה ולקחו אותו להיות מנהל העבודה ואחרי מספר חודשים הוא נהייה יושב ראש בית, המלאכה במחנה סבא עזר לכמה חברים לברוח.
אחד החברים יהודי בשם אשר רוטשילד יהודי קרואטי היה חבר טוב של סבא ולכן גרשון עזר לו לברוח.
המחנה היה בסביבה ריקה, חקלאית השמירה לא הייתה הדוקה ומאחורי משרד קטן בו ישב סבא אפשר היה לקפוץ ולברוח. לימים נודע לסבא שחברו הצטרף לפרטיזנים ונהרג בקרבות.
גם תורם של היהודים במחנה צ'רביל הגיע להילקח לאושוויץ וגם יומו של סבא הגיע הרכבת הייתה סגורה ועברה בנסיעה רצופה מהונגריה דרך סלובקיה לפולין אושוויץ המסע ערך יומיים ורבע לא קיבלו לאכול ולשתות ואם ירד גשם והטיפות ניכנסו דרך חרכי הרכבת הם ליקקו את המים מקירות העץ ברכבת כולם עמדו יש כאלה ששכבו קצת מאחר שלקו במחלות שונות הוא לנסיעה הצטייד במסור דק מבית המלאכה מאחר וידע לאן הוא הולך ורצה לנסר את קיר הרכבת אך כל יתר האנשים לא הרשו לו ואיימו עליו כי פחדו שמלבדו יענישו הגרמנים את כל יושבי הקרון וירצחו אותם.
הרכבת הגיעה לאושוויץ כולם עמדו על יד ד"ר מנגלה שהיה רופא המוות במחנה אושוויץ הוא עשה ניסויים ביהודים במיוחד בילדים תאומים זהים ובנשים הרות ד"ר מנגלה קבע מי מהיהודים גברים נשים וטף ילך לעבודה ומי מיד למוות במשרפות.
סבא צעיר ויפה במראהו ד"ר מנגלה שאל אותו:" בן כמה אתה" וגרשון ענה לו:" אני בן 25 " היה לו קשה לשמוע ולראות את הצעקות והתחינות וההתנפלויות של ילדים ונשים על התור לעבודה היה אפשר לראות את היאוש והגירוש ואת המעשים הנואשים כדי להציל ילד או ילדה.
באושוויץ נילקח סבא למחנה צדדי הניקרא בירקנאו שם הם נידרשו להתפשט עד הסוף ללבוש מדי אסיר (פיג'מת פסים).
גרשון ויתר העובדים היהודים שוכנו בצריפיםלמחרת הם סודרו בקבוצות וחזרו ברגל לאושוויץ שניים וחצי קילומטר בערך בדרך הם ראו את הקרמטוריום (אלה המשרפות) שעבד במלוא הכוח "ראינו ששורפים את הגופות גם בתעלות פתוחות והן הפיצו סירחון נוראי" סיפר גרשון לביתו לפני מספר שנים.
סבא והעובדים ניכנסו בשער מחנה אושוויץ כשמעל השער היה כתוב:" ארבייד מכט פריי " "העבודה משחררת בגרמנית" הרמאות שהם ישתחררו הגיע עד שערי המחנה.
בהמשך עברו סבא ושאר העובדים על יד בית הזונות ילדות יהודיות יפות שהוכרחו לעסוק בזנות על ידי הגרמנים אך סופק להם אוכל רב, הבנות היהודיות זרקו לעבר השיירה של סבא ככרות לחם בשפע.
החיים במחנה: פעמיים ביום התרחש "אפל" כלומר מסדר בגרמנית מי שלא יכול היה לעמוד מיתשישות או מחלה על הרגליים הוכנס מיד לרשימה ונישלח לקרמטוריום.
אחרי יום יומיים באה לצריף קבוצה של עובדים אשר ביצעו לסבא וחבריו את הקעקוע בזרוע שמאל סבא קיבל את המספר 6453 בסדרת A כך שלגרשון קראו 6453A.
עשו את זה עם מחת דקה חלולה שלתוכה טיפטפו את הדיו. כעבור זמן נילקח סבא עם קבוצה של עובדים והוסע ארבעים קילומטר מאושוויץ למקום שניקראיבורז'נו מרכז הפחם הסלבי שם חולקו לקבוצות עבודה הם קמו כל יום בארבע וחצי בבוקר וחזרו מהעבודה בערב אז קיבלו את מנת האוכל שמכילה מעט לחם ומעט נוזל חצי חם ובו סלק. העבודה הייתה חפירת אדמה והעברתה ממקום למקום שהיה דבר קשה מאוד בבוץ או בשלג המקומי ואחר כך עבד בבית מלאכה למיכלים מנהל בית המלאכה היה יהודי צ'כי שסיים את לימודיו באוניברסיטה והיה מהנדס אלקטרוניקה וחשמל הוא חי ביחד עם העובדים אבל ידע חתקן מכשירי רדיו.
באותו בית מלאכה עבדו גם פולנים מקומיים שגיסו הגרמנים עבור תשלום. הפולנים האלה הביאו מדי פעם מכשיר רדיו מקולקל כדי שמהנדס האלקטרוניקה יתקן להם בחינם. החבר המהנדס היה מתקן את המכשיר באותו יום ומחזיר לפולני אבל לפעמים הוא הודיע לפולני שהתיקון דורש יומיים וכשהלכו הפולנים לבתיהם יכלו האסירים היהודים לשמוע את תחנת רדיו אירופה ולדעת מה מתרחש בעולם היכן נימצאים האמריקאים והרוסים האם הם כבר קרובים לאושוויץ גם סבא השתתף במאמץ ובתור בוגר בית ספר תיכון למכונאות עזר לפולנים בתיקונים שונים ובעצות וקיבל תמורת זאת אוכל אותו חילק בין חבריו.
מדי ערב כאשר שבו האסירים למחנה נערך חיפוש על גופם כדי לוודא שאינם מבריחים אוכל או כלי נשק מאולתרים למחנה.
מי שניתפס נישלח מייד למשרפות.
בספטמבר 1944 שמו לב האסירים כי שיירות הצבא הגרמני נוסעות על הכביש הקרוב למחנה בכיוון ההפןך כלומר הגרמנים מתחילים לסגת לכיוון גרמניה לכן פסק הרצון לברוח כי גרשון וחבריו הבינו ששעת השיחרור קרבה והרוסים והאמריקאים מתקרבים.
ב 17 בינואר 1945 בדרכם חזרה מהעבודה למחנה ברגל כמובן הודיעו להם מייד אחרי בואם לצאת מ"הברקים" צריפים ולעמוד למסדר כל עציר קיבל כיכר לחם ליד ושמיכה אחת כך 4500 יושבי המחנה התחילו לזוז בצעדה רגלית לכיוון גרמניה הצעדה הזאת נקראת "צעדת המוות" לא נאמר להם לאן הם הולכים אבל הם עברו מחוזות רבים ואת מרכז שלזיה בהרים שהיו ריקים לגמרי ולא נימצאו שם אנשים.
בדרך שעברו מי שלא היה יכול ללכת ונפל בשלג בקור של 20- מעלות צלזיוס, החיילים הגרמנים שליוו אותם ירו בנופלים. סבא גרשון הלך ובצידו האחד ילד בן שנים עשרה ובצד השני המהנדס היהודי הצ'כי מהמיפעל שהיה נכה. לפניהם צעד בחור פולני שעבד איתם וגם הוא היה אסיר, האסירים הפולנים הלא יהודים הורשו לקבל חמש פעמים בחודש משלוחי מזון מהבית שלהם על כן הבחור הפולני סחב איתו שק מלא באוכל. למרות זאת הבחור הפולני היה חלש והראה סימני תשישות.
גרשון הציע לו לעזור לו ללכת ולסחוב את השק תמורת התחלקות באוכל אך הפולני סרב. סרב עד שנפל בשלג וחטף כדור מהגרמני מיד התכופף גרשון לקח את נעליו ואת המעיל והאוכל התחלק עם חבריו והמשיכו לצעוד.
בעודם צועדים הם שמעו מאחורי גבם את קולות הארטילריה הרוסית התותחים והטנקים שלהם. הם לא פחדו זו הייתה מוזיקה נעימה לאוזנייהם שבישרה על ההצלה הקרבה. חלק מהחיילים הגרמנים התקדמו וברחו חלק אחר פשט את מדי הנאצים ולבש בגדים אזרחיים והןציאו סכינים והחלו לקלף את הקעקועים הנאציים שהיו בבית השחי שלהם האחד לשני. בדרך הגיעו הנותרים מצעת המוות למחנה גדול ונטוש מכיוון שלא היה להם אוכל מיד התחילו לפרוץ את המחסנים.
למחסנים הייתה כניסה צרה ונמוכה ורק אדם אחד יכול היה להיכנס.
גברתן גדול ממדים ניכנס למחסן לקח מצרכים רבים וביוצאו המתינו לו מוסתרים גרשון וחבריו הורידו לו על הראש קרש עץ ענק נפל ואיבד את ההכרה סבא וחבריו חטפו את האוכל והסתלקו.
לא רחוק מהמחנה הנטוש הזה הייתה חווה של חזירים. חלק מין היהודים היו יהודים מסלוניקי שביוון זו עיר נמל והיהודים שעבדו בנמל היו גדולי גוף וחסונים והיו מצוידים באולרים קטנים (את אחד מהסלוניקאים האלה סבא פגש לימים בעובדו "בצמיגי שימשון" בפתח תיקווה) הסלוניקאים תפסו חזיר הכניסו אותו לשק קשרו את השק ודקרו דקירות קטנות עם הסכינים הקטנים את החזיר כל הלילה. סיפור יללות החזירים מילדותו חזר אליו באותו לילה.
כעת המצב הוא שהמחנה פרוץ הגרמנים ברחו גרשון וחבריו מחליטים להסתובב לאחור ולצעוד לכיוון הצבא הרוסי המתקדם לקראתם בדרך הם עוברים בכפר נטוש פותחים חלון של בית ורואים שמין הצד השני חיילים גרמנים שהיסתתרו בבית קופצים החוצה ובורחים. סבא וחבריו החליטו לישון בבית זה, פתאום בבוקר הם ראו שהגרמנים חוזרים על כן סבא ואנשיו קפצו מהחלון וברחו והגיעו לפסי רכבת שתעלה סמוכה אל הפסים ויער מאחורי התעלה. גרשון ואנשיו ניכנסו ליער ושמעו היטב את הדיביזיה הרוסית הממוכנת יורה בכל הכוח. הם צעדו ביער בכיוון הרעש ופיתאום מישהו קפץ עליהם מהעץ זה היה חייל רוסי שנישלח קדימה בתור תצפיתן. סבא שידע קצת רוסית אמר לחייל שיקח אותו למפקד בדרך הסביר סבא לאנשים שבטוח הם יקבלו אוכל רב אצל הרוסים אבל עליהם להיזהר ולא לאכול בהתחלה דברים שמנים כי הם יקבלו שילשול וימותו (דבר הדוד הרופא ד"ר דיארפש). אחרי הליכה של רבע שעה הם הגיעו למרכז המחנה החייל ניכנס אל המפקד שהיה אלוף משנה ואמר שהביא איתו ארבעה אנשים האלוף משנה קיבל את סבא בחדרו והורה להוציא את כל האנשים מהמישרד הוא כבר כניראה ידע במי מדובר כשיצאו כולם מהמישרד התנפל האלוף משנה על סבא והתחיל לנשק אותו ומיד אמר גם אני יהודי אבריי מהמילה עיברי ושאל אותו מני שאלות.
הוא הוציא פקודה לתת בנתיים לאנשים אוכל טוב מהמיטבח ונישאר לדבר עם סבא יותר מחצי שעה הוא בכה ובכה על כתפיו של סבא הוא היה יהודי רוסי קצין ממוסקבה. האנשים שהיו עם סבא לא יכלו להתגבר על יצרם ורעבונם ואכלו כמו מטורפים הם גם לא שרדו את המילחמה סבא לעומת זאת לא אכל דבר פרט לשוקו וקצת לחם ושוקו ולכן שרד. המפקד היהודי צייד אותו במיסמכים מתאימים שיאפשרו לו לנוע בשטח המשוחרר על ידי הצבא הרוסי ושלח אותו עם לווי לקראקוב שהייתה כבר משוחררת על ידי הרוסים בשיירה שבה נסע סבא היו שתיים שלוש מכוניות רוסיות וצוות רוסי
שנישלח לקראקוב לבצע משימוצ מסוימות כעבור עשר דקות נסיעה התחילו יריות על השיירה התברר שאלה היו תאים גרמניים שנותרו בדרכים ולחמו על חייהם הרוסים השיבו אש וגם סבא צויד עם תת מקלע רוסי וירה בגרמנים לבסוף חוסלו כל הגרמנים ונותרו עשרות גוויות וגרשון היה ממש מאושר שהרג כמה מהם פעם ראשונה שגרשון ראה קרב אמיתי של חיילים ממרחק של מספר מטרים.
לשיירה היו משימות מיוחדות וסבא ביקש מהם שיורידו אותו בקראקוב אחד החיילים הרוסים בא אליו במפתיע ומסר לו בגדים אזרחיים ומעיל חורפי שאיתו הגיע עד סלובקיה.
(בתמונה מספר תמונות ממלחמת העולם השנייה)
גרשון ואחיו הקטן ויקטור לפי גיל היו בהפרש של שנה בערך אחד מהשני, הם היו ילדים שובבים מאוד והמבוגרים בקושי השתלטו עליהם, וכשהאמא רצתה כבר להחטיף להם מכות היא רצה אחרי שניהם בכל הבית עם עם מחבט שטיחים ביד.
ויום אחד הם התגנבו לחצר של אדון מכובד ועשיר בעיירה מאחורי ביתו היה לו גן ירק גדול עם מגוון עצי פרי, הגן היה מוגן בעזרת גדר גבוהה ותחזוקה רבה אך הילדים פרצו לגנו ללא שום קושי. שם הם פילחו להם פירות והתחילו לאכול שם (כמובן שזה לא אומר שהיה מחסור בביתם אלא שהם עשו את זה בשביל הכיף) הם לא ידעו שהבעלים של הגן היה שם באותו רגע ושהיה לו רובה טעון בכדורי מלח מרוכז, האדון הבריח אותם משם ופגע לויקטור בישבן, גרשון סחב את אחיו הביתה והוריו קראו לדודם הרופא, דודם עשה לויקטור ניתוח וויקטור המיסכן נאלץ לשכב על הבטן בבית במשך שלושה שבועות.
