גרשון בארץ ישראל

באוקטובר 1948 נחת מטוסם של גרשון ורחל בשדה התעופה של חיפה. כי שדה התעופה המרכזי בלוד עדיין עמד תחת התקפת הערבים במלחמת העצמאות. משם במונית הם נסעו לקיבוץ העוגן בעמק חפר - ביתם. המזוודות נישארו בחיפה על רציף שדה התעופה. למחרת יצאה מכונית מעוגן לאסוף את המזוודות, המזוודות עדיין היו שם אף אחד לא גנב אותן באותה תקופה רמת המוסר הייתה גבוהה. בקיבוץ גרו גרשון ורחל בצריף ולו ארבע חדרים לארבע משפחות. כל משפחה גרה בחדר בעל חלון אחד ודלת אחתשרותים בחוץ ומטבח משותף לכל חברי הקיבוץ והילדים של המשפחות גרו בבתי ילדים. גרשון עבד בבית החרושת הקבוצי לייצור גומי ופלסטיקה "עוגן פלסט". הם הראשונים שיצרו בעולם יריעות פלסטיק לחממות וכן פורסם הקיבוץ במלונים שלו "מלוני העוגן". כאשר עבד גרשון עבד ליד מכונה רועשת שנקראת "ולצה" עמד מאחוריו שומר שומר חמוש ברובה ואקדח. כדי להגן עליו כי פה ושם חדרו לקיבוץ מסתננים ערבים מטול כרם רצחו עובדים וגנבוצינורות השקיה בשדות או עדרי פרות וכבשים. בשנת 1956 עזבו גרשון רחל וביתם אסתר את העוגן והשתכנו בחולון הצעירה בשכונת מפדה אזרחי שזה עתה נבנתה כשיכונים לעולים חדשים ומפוניי מעברות, בדירה היוכבר חדר וחצי - מבואה קטנה פינת בישול אבל לא מיטבח אז היה בכל בית מקרר קטן ובו תא קרח את לבני הקרח היו מוחרים רוכליםשעברו יום יום על יד הבית וכן חלבנים שהיו מניחים על יד דלת הבית בקבוקי חלב מזכוכית תמורת תשלום את האוכל בישלו האימהות על פיתליות נפט. גרשון עבד גם כאן בבית חרושת לגומי בשם "גלטקו" ובשעות הערב עסק בפעילות פוליטית מטעם פלוגת מפ"ם היא מיפלגת "מרץ" של ימינו. ופעילות הסתדרותית.

לא פעם אחת ארזו קופסאות שימורים ותפוזים כדי לשלוח לקרובים בסלובקיה ובהונגריה שחיו תחת מישטר קומוניסטי מדכא.

לא פעם אחת הגיע לביתו של גרשון ומשפחתו בערב איש מבוגר שהתרים את גרשון עבור המאמצים הנימשכים לתפוס את דר' מנגלה בדרום אמריקה. אותו רופא נאצי שעמד בפתח מחנה אוושויץ ומין את הבאים לימין או שמאל לחיים או מוות מידי המשרפות. במלחמת סיני חפר סבא שוחות בחצר הבית כדי שיתחבאו שם אם יהיו הפגזות על ידי מטוסים מצריים. לילה אחד, בעודם ישנים לבושים נישמעה צפירה וסבא לקח את ביתו עטופה בשמיכה אל השוחה בחוץ. אז עוד לא היו בארץ מקלטים או חדרי ביטחון.במלחמת ששת הימים 1967 גרשון רחל ואסתר עברו לבית אחר בשכונה חדשה על ידי משרד הרישוי ו"בריכת הניצחון" שנבנתה ממש אחרי הניצחון במלחמת ששת הימים גרשון כבר היה מבוגר יותר ומגויס להג"א (הגנה אזרחית) ושוב נתן עזרה לוגיסטית למתגוררי ישובים שונים במתחם בקעת לוד (בתמונה גרשון עם שאר חברי הג"א האזורית). סבא גם עבד בבית חרושת לגומי אחר בפתח תקווה שניקרא: "צמיגי שימשון" ולימים "אליאנס" סבא היה אחראי ליצור ותיקון גלגלי מטוסים ובעיקר גלגלי מטוסי קרב של צה"ל. לכן בא במגע עם קציני חיל האוויר והיה מוזמן להשתתף מדי שנה בטקס ענידת כנפי טיסים בחיל האויר.

בשנת 1969 ביתו היחידה של גרשון - אסתר, התחתנה עם משה שטיינר ברנע קצין מחשבים בצה"ל בן של עולים מהונגריה אותם קלט סבא גרשון שנים קודם לכן בחולון - במסגרת פעילות חברתית פוליטית.אציין פה כי גרשון עבר במשך חייו תהפוכות פוליטיות רבות - ונדד במפה הפוליטית מהשמאל המובהק אל הימין המובהק. וזאת כנראה עקב הארועים שחלו במדינה. מלחמות, סכנות, איומים ומעשי המחבלים המתאבדים באוטובוסים ומסעדות.

בשנת 1977 עברה משפחתו של גרשון כשהוא סב לשתי נכדות שרה הבכורה וחנה (אימי) לרעננה הנבנית ומתפתחת ממושבה לעיר. ברעננה כולם גרו במשותף בבית גדול ולו גינה. גרשון עוד עבד כמה שנים בצמיגי שימשון ומשם יצא לפנסיה. בצאתו לפנסיה, ולאחר שעבר לצערנו ארוע מוחי קל. שיקם עצמו גרשון בעקשנות האופיינית לו הוא הרבה ללכת ברגל לאורך כל רחוב אחוזה. הלוך ושוב והכיר הרבה חברים ובעלי חנויות לאורך הדרך. ובעיקר את אבי בעל חנות לצרכי בית אתו התחבר מאוד ואצלו ישב לנוח בחנות ולפטפט על החיים.

גרשון זכה להולדת חמישה נינים במהלך חייו ברעננה בהם התגאה מאוד וראה בהמשכיות הזאת את התנקמותו המתוקה בצורר הנאצי. באחרית חייו אפשר לנו סבא גרשון להקליט את סיפור חייו וחיי משפחתו וכך השאיר לנו תקליטור וספר בו הוא נישמע מספר בקולו את קורותיו, סבא גרשון ניפטר בביתו בעודו יושב בכורסתו זו הכורסא שהביא מסלובקיה. והוא קבור בבית העלמין הישן ברעננה בחלקת ההגנה יהי זכרו ברוך (בתמונות קבריהם של גרשון ורחל).