את הדודה אומרת לעוזרת תני לו לאכול משהו ואפילו לא היסתכלה עליו כי היא עסקה בעיסוקיה (בתמונה מכתב מתורגם מהוריו של גרשון שמתו בגטו שבלובלין). טוב, אז אני הולך דודה אם את לא מכירה אותי אז הסתכלה עליו ותכף נתנה הוראה לקרוא לדוד הרופא הדוד יצא מהקליניקה ותכף רעד נפלו לו כל המכשירים מהיד ונישברו הוא התעלף לרגע, והשמחה החלה רגע רגע אמר גרשון אתם לא נוגעים בי אני מלוכלך לא יודע מתי התרחצתי אני מלא קינים מיד הכינו לסבא גרשון דוד מים חמים הוא עשה מקלחת טובה והחליף בגדים את הבגדים שהיו עליו שרפו בחצר ונתנו לגרשון ללבוש את הבגדים של יוראי הבן של הרופא. מיד הושיבו אותו נתנו לו לאכול הדוד טיפל בו והקפיד שיאכל מעט כל ארוחה. אחרי חודש חודשיים של שהות בבית הדוד הרופא גרשון הבריא וגם העלה במשקל בינתיים החורף עבר השלגים הפשירו וגם הדרך בין טרבישוב לקושיצה התאפשרה סבא רצה להגיע לקושיצה כדי לברר מה אירע עם רחל שפר חברתו מימי התיכון. בבואו לקושיצה ניגש לבית רחל אך שם גרו אנשים אחרים שחמדו את ביתם וניצלו את המלחמה. גרשון לא אמר דבר וניגש לבית הכנסת הקרוב שם מצא את סלובודה הילד של השכן של רחל. הוא שאל אותו איפה הבנות (רחל ואחיותיה) אך גם הוא לא ידע דבר. בינתיים חזר אחיו של גרשון ויקטור מההרים שם נילחם יחד עם הפרטיזנים נגד הנאצים. ויקטור וסבא החליפו זמנית את שם המשפחה שלהם מפרידמן לפריינצ'יק שם סלובקי כדי להתערות ביתר קלות בסביבה החדשה אחרי המילחמה. גרשון התקבל לעבודה בתור פקיד בשרותי הביטחון הצ'כוסלובקיים. מקדמא דנא (מזמן) היו בשטח סלובקיה שלושה כפרים מאוכלסים על ידי גרמנים. אחרי המילחמה ניצלו הצ'כוסלובקים את ההזדמנות וגירשו אותם מתחומיה על הגירוש היה ממונה סבא הצ'כוסלובקים איפשרו לכפריים הגרמנים לעלות לרכבת ולהעלות גם את כל הרכוש שלהם כולל בעלי חיים צאן ובקר. גרשון הוציא למגורשים את הנשמה הוא ספר כמה פעמים את ראשי הבקר עיכב אותם ימים שלמים דאג שהרכבות יצאו מאוחר ושיעברו לגרמניה בדרך הארוכה ביותר וכן לא הירשה להם לקחת שום בעל חיים נוסף ממה שהיה מוקצב להם העיסוק באוכלוסייה הגרמנית לא ערך הרבה זמן גרשון נישאר לעבוד בביון הסלובקי אשר התמקד בעיקר בשתי מטרות:1. ציד וחיסול כל ההנהגה הסלובקית מלפני המילחמה שהיתה פשיסטית ימנית ופרוגרמנית (בעד הנאצים). את הנשיא של סלובקיה דר' בישוף שהיה איש כמורה (אנטישמי) ואת ראש הממשלה דר' טוקברה תלו על עץ.
2. ציד חיילים גרמנים שנישארו במקומות שונים, בכיסים שונים כי צבאות הרוסים שעטו והתקדמו מהר "ופיספסו" חלק מין החיילים הגרמנים. אלו פשטו את המדים והתחילו לנוע ברגל ובכל מיני אמצעי תחבורה לכיוון גרמניה. הגרמנים האלה פחדו מאוד ליפול בידיים של רוסים שמה ינקמו בהם על המילחמה. תפקידו של גרשון כאיש שירותי הביטחון הסלובקי היה לזהות אנשים אלה ולתפוס אותם (ילד יהודי תמיד ידע כמה שפות).
כמה חודשים אחרי המילחמה התחילה להתבהר באירופה התמונה הגאו פוליטית מיהן מדינות המיזרח ומיהן מדינות המערב. צ'כוסלובקיה "נפלה" לידי הקומוניסטים ולידי ההשפעה הרוסית. יום אחד מקבל סבא הודעה מחברתו רחל שפר בה היא מספרת ששלוש האחיות ניצלו, שהיא עובדת ב"בריחה" = המוסד לעלייה ב'. רחל ציינה שהיא חולה בשחפת עקב המילחמה ונישלחה על ידי הבריחה להרי הטטרי. סבא שמח כמובן היה ברשותו כסף והוא נסע להרים לפגוש את אהובתו רחל.
גרשון החליט לשנות כיוון בחייו. הוא התפטר מתפקידו בביון הסלובקי וכמו רחל חזר והצטרף כמו לפני המלחמה לתנועת השומר הצעיר מפ"ם כפי שניקראה בארץ, וגם הוא החל לעסוק ב"בריחה" בהעברת יהודים מרוסיה או פולין דרך סלובקיה לווינה (בירת אוסטריה). באותו זמן מפקד הבריחה היה ישראלי האבא של נעמי שמר המלחינה המפורסמת. סבא היה איתו במגע פעמים רבות. לדוגמא: פעם בהעבירם יהודים דרך ברטיסלבה (בירת סלובקיה) היו מאחסנים יהודים במקומות מיסתור וסבא שהיה מצויד בדולרים אמריקאים שיחד שוטרים נהגי רכבות ועוד. גם אנשים מפורסמים מארץ ישראל עברו דרך נתיב זה למשל המשורר חיים גורי שהיה שליח מה"הגנה" בארץ והיה בשליחות בהונגריה הועבר על ידי סבא הלוך ושוב לא פעם אחת לכיוון ווינה.
בשנת 1964 התחתן גרשון עם רחל שפר בבירת צ'כוסלובקיה - פראג (בתמונה מופיעים גרשון ורחל יוצאים בצעדה מביניין העירייה לאחר החתונה וויקטור אחיו של גרשון מלווה אותם מאחור).באותה שנה התקיים בהיכל התרבות כנס של כל פעילי ה"בריחה" והאנשים שעלו ונעזרו ב"בריחה". בכנס נאם משה שרת שהיה ראש ממשלה ושר חוץ בישראל למשך תקופה קצרה. נערכו שולחנות ואנשים הסתובבו ולחצו יד זה לזה. לפתע ניגשים לגרשון גברת יפהפייה בעלה ג'נטלמן מגודל בגובה שני מטר ועוד שניים שלושה ילדים ומתנפלים עליו בבכי גדול גרשון לא זכר אותם אבל האישה הסבירה לו כי הוא העביר אותה בסירה דרך הדנובה מברטיסלבה לווינה נתן לה סירה מיוחדת לקח את החפצים שלה ולכן הוא כל כך זכור לטובה.
בעשירי באוקטובר 1948 גרשון ורחל עולים ארצה בטיסה מפראג. רחל נידחפת למטוס בדחיפה ידידותית על ידי גרשון כי פחדה לטוס. את גרשון הפשיטו מכל הבגדים והלבנים כי איש ג'ינג'י תמיד מעורר חשד. המטוס אשר לקח אותם ארצה היה מיוחד הוא הביא בבטנו לארץ נשק צ'כי רב עבור הצבא הישראלי הנילחם עדיין במילחמת העצמאות. גם שופט בית המישפט העליון היה בין הנוסעים החוזרים. במטוס אכלו גרשון ורחל בפעם הראשונה בחייהם זיתים וחצילים. נחיתת ביניים הייתה בקפריסין ומישם הגיעו לנמל התעופה בחיפה כי שדה התעופה בלוד (שדה התעופה בן גוריון כיום) היה עדיין תחת הפצצות ולא הוכן ליקלוט אווירונים אזרחיים. בשדה התעופה חיכו להם חברים מקיבוץ העוגן ולקחו אותם אל הבית בקיבוץ כימעט מיד ברגע שהגיעו ארצה קיבל 
גרשון את תעודת האזרחות שלו.
גרשון את תעודת האזרחות שלו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה